צהוב ג’קטים עונה 2 פרק 8 סקירה: זה בוחר

מייגן מקלוסקי במייגן.מקלוסקי@זמן.com.

ג’קטים צהובים שיתוף משותף מפרק את הסיום האכזרי של עונה 2, פרק 8

ייאוש למזון מכריח את קבוצת הכדורגל התקועה ב ג’קטים צהובים . תחת הכותרת “זה בוחר”, פרק שמונה רואה את הניצולים הרעבים מבצעים ציד על אחד משלהם בפעם הראשונה – במה שנראה כגרסה המקורית של הציד האכזרי המוצג בסצנת הפתיחה של ג’קטים צהובים .

מצב הרוח בבקתה נמוך מתמיד בפרק – לווטי (קורטני איטון) נשאר ליד המוות לאחר שנתנה לשונא (סופי ניליס) להכות אותה באלימות, מאמץ לאפשר לה לשחרר את צערה על אובדן התינוק שלה. וככל שהרעב מתחבר עוד יותר, הקו בין המציאות לעל -טבעי התפוגג יותר ויותר. כמה מחברי הקבוצה חווים הזיות – או חזיונות, תלוי איך אתה רואה את זה – דרך הפרק. .

. המפסיד המצער של המשחק הוא נטלי (סופי תאצ’ר), שמקבל בהתחלה את גורלה ומאפשר לשאונה אוחז את שרשרת הלב של ג’קי סביב צווארה. אבל כששאונה עוברת לחתוך את גרונה, נטלי פונה להגיד לה להביט בה בעיניים כשהיא הורגת אותה. באותו הרגע, טרוויס מבולבל (קווין אלבס) קופץ לפעולה ומתמודד עם שונא על האדמה לפני שהוא צורח על נטלי לרוץ.

ציד מתרחש כאשר נט בורח במדבר, מסתתר עד שג’אבי (לוצ’יאנו לרוקס) מוצא אותה ומנסה להוביל אותה מעבר לאגם הקפוא למחבוא סודי. . הם צופים כשג’אבי מתנפנף בחוסר אונים במים לפני שהוא טובע – ואז מושכים אותו מהאגם. “השממה בחרה”, מכריז ואן (ליב הייסון).

מאת ברנרד בו | 22 במאי 2023 |

• שתף בפייסבוק (נפתח בכרטיסייה חדשה)
• שתף בטוויטר (נפתח בכרטיסייה חדשה)
• שתף בלינקדאין (נפתח בכרטיסייה חדשה)
• שתף במייל (נפתח בכרטיסייה חדשה)

| הערות ספירת: 0

זֶה ג’קטים צהובים הסקירה מכילה ספוילרים.

צהוב ג’קטים עונה 2 פרק 8

קדחת הבקתה מסלמת שוב בעבר, ובהווה, לניצולים יש את הפגישה הכי קבוצתית מקאברית אי פעם ב”הוא בוחר “, הפרק הלפני אחרון של ג’קטים צהובים‘עונה שנייה. המופע ממשיך ליהנות מכך שהתכנסו הדמויות של ימינו במרכז הבריאות של שארלוט, ובעוד שקטעי שנות ה -90 סובלים מתנהגות אופי מגרדת ראש, היא עדיין משעשעת כתמיד לראות את הקבוצה יורדת אי פעם לעומק לטירוף.

בפרק של השבוע שעבר ראו לשונה רגע ענק, משחרר את התרעומת והזעם שלה על לוטי במה שהיה עד היום אחד הרגעים הגרפיים והאולטרה-אלימים ביותר של התוכנית, שאומר הרבה. הרעיון של לוטי היה להקריב את גופה כדי לאפשר לשונה לממש את השדים שלה, ונראה שזה עבד. . מליסה אפילו מכירה באירוניה של המצב בקול רם. זו פריצת דרך גדולה עבור שאונה, והיה נחמד לראות את המעבר הזה מתעמק קצת יותר.

הרוע הסביבה שמייסר את הבנות ממשיך להתבטא בדרכים מטרידות פסיכולוגית, כמו הגילוי שאקילה דיבר עם עכבר מת כל הזמן הזה, והחזון המדמם ששולח את מארי להיסטריה. ברור שהקבוצה משתגעת, אבל התיאור של התנערות הדרגתית זו אינו משכנע לפעמים. במשך חלק גדול מהפרק, הבנות יסתובבו ויתקשרו זו עם זו כמו בני אדם פחות או יותר נורמליים, בהתחשב בנסיבות המטורפות כמובן. הם לחוצים, אבל כשהם מדברים אחד עם השני, הם עדיין נראים לכאורה הגיוניים וברורים, מתבדחים על הכנת מרק חגורת עור עשיר בחלבון ומנחמים זה את זה במילות עידוד חמלה.

מודעה – התוכן ממשיך להלן

. הרעיון כאן הגיוני על הנייר – בנות אלה רעב, מפוחדות ורדפות על ידי ישות אפלה שמרעלת את דעתן. אבל רגע לרגע, הם קופצים לעתים קרובות מנוכחים לכאורה ושפויים למטורפים רצחניים עם התהפכות של מתג על טבעי.

פשוט קשה להאמין שיותר אנשים בקבוצה לא מתנגדים לזוועות שמשחקות לפני עיניהם. מדוע אף אחד לא קפץ לעצור את המכה של שונא של לוטי? מדוע אף אחת מהבנות לא השתדלה יותר להציל את ג’אבי על האגם? שוב, מבחינה רעיונית, אין כאן שום דבר פגום. הרעיון של השממה “לבחור” ג’אבי לחסוך לוטי הוא ממש מגניב. זה פשוט מרגיש שהבנות שצופות בילד המסכן הזה מת מול עיניהם היו מקוטבות יותר מקרה ממה שמוצג.

זה יהיה הרסני לראות את טרוויס מגיב למותו של אחיו בגמר. אבל כשמסתכלים על איך הגענו למקום הזה בסיפור, במיוחד לגבי החלטותיו של טרוויס בפרק הזה, הדברים שוב פשוט לא יתייצבו. האם הוא לא היה העוקב הכי אדוק מכולן בשלב מסוים? ככל הנראה, לראות את נט נותן לג’אבי זוג כפפות הספיק בכדי להכריח אותו להציל אותה ביד אחת ולהתחיל את טקס ההקרבה החולה שנועד להציל לוטי. עכשיו הוא הגיע לחושים שלו, פשוט לא בצורה משכנעת.

המחצית של ימינו של הפרק מתעצמת טוב יותר השבוע, עם כריסטינה ריצ’י, טאוני ברוש, מלאני לינסקי, ג’ולייט לואיס, לורן אמברוז וסימון קסל המצטרפים לכוחות לסדרת סצינות מרתקת המוכיחה את המופע יכול להיות חשמלי או באלימות או באלימות או בלי זה. הכל נחשף כאן, כששונא מודה שהיא לולאה את משפחתה וכן הרשויות לענייני הקבוצה, ומיסטי חושפים שהיא “דאגה” לכתב ג’סיקה רוברטס, שטיי שכר כדי לשמור על הקבוצה מלכתחילה. הם מכירים בכך שכולם סכנו את עצמם ואחרים ללא סוף, ולוטי מתעקש שעליהם לתת לרוע הערפילי שאורב בתוכם “מה שהיא רוצה” על ידי משחק עוד משחק של רולטה רוסית, הפעם עם רעל. “ככה תמיד החזרנו,” היא אומרת.

הדיאלוג בסצינות אלה אינו מתפוצץ או קצבי מספיק כדי להפוך את החומר הגדול ביותר של הסרט האנגאוט הזה מועדון ארוחת הבוקר אוֹ המום ומבולבל, אבל השחקניות עדיין גורמות למילים לשיר. יש שם כמה קווים נהדרים, עם זאת, כמו כאשר ואן מתעסק ביובש, “ערפילי, אתה כלום אם לא יזום.”מרתק לראות את כל המחלות הייחודיות של הדמויות המוצגות בדרכים שונות, כמו של ברוש ​​את ההפסקת הפסיכולוגית של טאי, והפרשנות של קסל לסבך של שארלוט עם החושך הפנימי שלה. לכולם יש גישות שונות לסיפורים שלהם, והקוקטייל המוזר לראות אותם מקפיצים זה את זה באותו החדר פשוט נראה שזה לא יכול להזדקן.

הסיפור הצדדי עם השוטר קווין והבלש דוש המתעמת עם ג’ף וקלי עובד די טוב כאן, אם כי קווין מוכיח שוב ושוב להיות הדמות הכי פחות מעניינת בתוכנית כולה. לפחות ג’ון ריינולדס נהנה כמו הבלש מאט, עושה כל שביכולתו לגרום לנו לשנוא את האומץ שלו עם כל גיחוך וגבה מורמת זין. הפחד העמוק של ג’ף מהנטיות הפסיכוטיות של שונא מועבר היטב בסצנת הסיוט של ידיות המסור, והחשש של קאלי שהיא עתידה ללכת בעקבותיה עשויה להוכיח כקמט מסקרן בסיפור של שאונה להתקדם קדימה.